ורד דמשקאי

רקע

הורד הדמשקאי (בלטינית Rosa × damascena), מוכר בעולם גם בשמות ורד דמשק, ורד איראני, ורד בולגרי, ורד ערבי, ורד איספהאן וורד קסטיליה. בנוסף, זהו הפרח הלאומי של איראן. לא סתם אומות שונות בעולם ניכסו לעצמן בגאווה ורד זה דרך שמו. הפרחים ידועים בניחוח עדין ומיוחד, הם נקטפים באופן מסחרי עבור שמן ורדים, להכנת בשמים ומי ורדים. עלי הכותרת של הפרח אכילים גם כן וניתן להשתמש בהם כמוסיפי טעם במאכלים, לקישוט, בתה צמחים, בהכנת שימורים מסוכרים ועוד. 

קצת היסטוריה אירופית

בהמשך לשמותיו המגוונים של הורד הדמשקאי, גם דרך הגעתו לאירופה רצופה טענות שונות ומשונות. ישנה טענה לפיה הרומאים הקדמונים הביאו את הורד הדמשקאי לגידול במושבותיהם באנגליה. סיפור נוסף מיוחס לרוברט דה ברי שהיה צלבן צרפתי שהשתתף במצור על דמשק בשנת 1148 במסע הצלב השני. על פי סיפור זה מקובל לייחס לזכותו את הבאת הוורד הדמשקאי מסוריה (דמשק) לאירופה. טענה נוספת היא שאדם בשם תומס לינקר, שהיה רופאו של המלך הנרי השמיני, העניק למלך את הורד הדמשקאי במתנה בשנת 1540 בערך. עם זאת ישנו ספק רב לאמינות טענה זו כי לינקר מת בשנת 1524, שזה 16 שנים לפני הכנסת הורד הדמשקאי לגן המלכותי.

קצת בוטניקה

הוורד הדמשקאי הוא מכלוא ורדים, שמקורו בורד גליקה וורד מוסקטה (הגדלים בבר, אך לא בארץ ישראל). בניתוח DNA נצפה גם מין שלישי בשם ורד וביאנה (מוכר גם בשם Rosa fedtschenkoana על שם הבוטנאית אולגה פדצ'נקו), שתרם תרומה גנטית לורד הדמשקאי. ורד דמשקאי הוא פרח תרבותי שאינו נמצא בגידול בר ולכן הבדיקה הגנטית שלו מעידה כי מקורו ככל הנראה במרכז אסיה או איראן (שם "אבותיו" גדלים בבר). ורד דמשקאי נחשב לסוג חשוב של ורד עתיק בשל מקומו הבולט באילן היוחסין של סוגי ורדים רבים אחרים. למתעניינים בנושא, זהו עולם שלם, מורכב ומקסים ביופיו. אנו ממליצים להתחיל בביקור (אמיתי או וירטואלי) במשתלת קרן צור בבית לחם הגלילית.

איך מגדלים את זה?

שיח הורד הדמשקאי נשיר וגדל עד לגובה של 2.2 מטרים. הגבעולים מאופיינים בקוצים צפופים, חזקים, מעוקלים ונוקשים (לא סימפטי, אבל שווה את זה). העלים עם חמישה (לעיתים שבעה) עלעלים. פרחי הוורד בצבע ורוד בהיר, ורוד ועד אדום בהיר.

ורדים דמשקאיים מתחלקים לשני סוגים:

ורדים דמשקאים של הקיץ (R. × damascena nothovar. damascena) הפורחים לפרק זמן קצר בקיץ,

וורדים דמשקאים של הסתיו (R. × damascena nothovar. semperflorens (Duhamel) Rowley) הפורחים לפרק זמן ארוך יותר (קיץ עד הסתיו).

*הורד הדמשקאי נפגע (בעיקר באביב) ממחלת החילדון- Rose Rust הנגרמת מפטרייה שפוגעת רק בעלים ובנגיעות קשה גורמת לנשירת עלים ופגיעה בפריחה. אובחנה רגישות שונה לחילדון בטיפוסי ורד דמשקאי ממקורות שונים.

אנו מייצרים את שתילי הורד הדמשקאי על ידי איסוף חומר ריבוי מורדים ששרדו באזורנו כבר יותר מחצי מאה, מזכרת מתושבי הכפרים שהיו לפנינו באזור זה וגידלו את הורד העתיק (מסוג קייצי). השתילים לא מורכבים (שורשיהם אינם של כנות ורדים כמקובל) דבר היוצר לאחר מספר שנים שיח סבוך המתפשט ומתרחב בעזרת קנה שורש מתחת לפני הקרקע. אנו ממליצים להתחשב בתכונה זו בבחירת מיקום גידול הורד ותחזוקתו.

*חלק זה נכתב מתוך שיתוף ידיעותיו וניסיונו הרב של האגרונום יובל קוצר

גידול מסחרי (לא רק)

גידול מסחרי של ורד דמשקאי מתבצע לרוב בשורות כגדר חיה. גידול באופן זה מסייע בהגנה על הפריחה מפני נזקי הרוח ומקל על איסוף הפרחים. שיטת גידול זאת אופיינית לחקלאי בולגריה. בטורקיה מקובל לגדל את צמחי הורד הדמשקאי כבודדים המרוחקים זה מזה לאורך תעלות. בכל מקרה איסוף הפרחים הוא מלאכת כפיים אינטנסיבית מאוד. הסיבה העיקרית לכך היא שתקופת איסוף פרחי הורדים תלויה בתנאי מזג האוויר ונמשכת 16-20 ימים (בלבד) בעונה החמה ועד כחודש (בתנאי מזג אוויר קרירים).

איראן, בולגריה וטורקיה הן היצרניות העיקריות של שמן ורדים מוורדים דמשקאיים, אך גם לצרפת והודו נתח משמעותי בשוק העולמי. בבולגריה פותח עוד בתקופה הרומית ענף גידול הוורד הבולגרי שהוא בעצם ורד דמשקאי. הוא מעובד לשימוש מסחרי בבולגריה באזור הנקרא "עמק הוורדים" וממוקם בסביבת הערים קזנלק וקרלובו בבולגריה. ענף שמן ורדים מוכר כבעל מוצר באיכות גבוהה ומוסדר בקפידה על ידי הקואופרטיב הממלכתי באזור איספרטה שבטורקיה. צמחי הורדים עדיין גדלים במשקים קטנים ומשפחתיים, אך רוב הפרחים מובאים לאחר איסופם לעיבוד באופן מסודר במפעלי הקואופרטיב לצורך זיקוק ובקרת איכות. חלק קטן מפרחי ורדים מגיע למזקקות קטנות ומשפחתיות המופעלות לרוב ע"י משפחות המגדלים והן מייצרות "שמן ורדים כפרי".

במחוז קאבול שבאפגניסטן היה ייצור היסטורי של בושם מהורד הדמשקאי. על בסיס זה אף נעשה ניסיון להחזיר ענף חקלאי זה כחלופה לחקלאים העוסקים בייצור אופיום.

מהגינה למטבח

פרחי ורד דמשקאי משמשים בבישול כמרכיב טעם או תבלין. הם מהווים מרכיב בתערובת התבלינים הנקראת ראס אל חאן. מי ורדים ואבקת ורדים משמשים במטבחי המזרח התיכון והודו. מי ורדים מפזרים לרוב על מנות בשר ועוף, בעוד אבקת ורדים משמשת כמרכיב ברטבים. פרחים שלמים, או עלי כותרת, משמשים גם בחליטות תה. השימוש הקולינארי הפופולרי ביותר בוורדים הוא כמרכיב בטעמם של קינוחים כגון גלידה, ריבה (מוכר מאכל הודי בשם גולקנד - ומקורו בשפה הפרסית "גול" זה ורד ו"קנד" זה סוכר או מתוק), מעדנים טורקיים, פודינג אורז, יוגורט וכו'. גם אצלנו, במטבח הרחוב הישראלי טעם הורדים (והחיקוי הזול והזרחני) מזוהה עם המלבי.

לסיכום

הוורד הדמשקאי הוא צמח כל כך מיוחד שכל העולם רוצה להגיד שהוא שלו, ושיש לו חלק בהיסטוריה שלו. מה שבטוח זה שההורים שלו הם ורד גליקה וורד מוסקטה והם גדלים בבר במרכז אסיה ואיראן. גידול הוורד דורש תחזוקה ותשומת לב, חרף הקוצים, אך מתגמל בצורה בלתי רגילה. גידול בקנה מידה גדול יותר נעשה בשיטות שונות, אך גם בהן נשמרת עבודת הכפיים הקפדנית לקבלת מוצרי איכות שאין שני להם. בין אם אתם נהנים מפריחתו המהפנטת של הוורד, מעוניינים להשתמש בו כחומר גלם ואולי אף מתעניינים בגידולו המסחרי, אנו מזמינים אתכם לשתף אותנו.

פוסט זה מוקדש לחברנו אילן גילאון ז"ל ומוקיריו כי "מלחמה או שלום - ורדים לריבות יש לגזום."

שתיל ורד דמשקאי

לקנייה