בבוסתן הקטן: ארץ החיטה

האביב היא עונת הניסים הקטנים בבוסתן שלנו - אחד מהם הוא הצפייה בזני חיטה עתיקים המשתבלים לאטם בין העצים. השיבולים הירוקות מלאות וכבדות ומספרות את המגוון וכוחו השקט והאדיר. זני החיטה העתיקים מזכירים לנו את החוכמה של מה שהיה כאן ומזמינים לחדש את החיבור השורשי לחקלאות הארצישראלית.

אם החיטה

בצפון הכנרת לפני קצת יותר ממאה שנה, גילה האגרונום אהרון אהרונסון את "אם החיטה" (Triticum dicoccoides). מין החיטה הזה הוא האם הקדומה והפראית של רוב החיטה המעובדת שאנו מכירים כיום. התגלית הזו שייכת לנוף ילדותנו. הרגליים שלנו מרגישות בבית באדמה הזו, הריאות שלנו מתרווחות עם כל נשימה מהאוויר הזה, וכעת אנו זוכים להשלים את המעגל ולגדל בעצמנו את הגלגולים של אותה חיטה, המשקפים את המפגשים שלה עם האנשים של הארץ הזו מאז ועד היום.

זרעים

השנה קיבלנו מעט זרעים של מספר זני חיטה מסורתיים שמקורם בארצנו במסגרת פרויקט ארץ החיטה של בנק הגנים הישראלי. זכינו לזרוע אותם אצלנו בבוסתן, להתבונן ולגלות את ההבדלים בין הזנים בצורתם ואופי צמיחתם. זה הוא המגוון החי שאפיין את החקלאות המקומית - לפני שהאחידות הפכה לנורמה.

בחרנו לגדל את זני החיטה לזרעים. זה דורש מאיתנו סבלנות וענווה אך אנו מקווים שבכל שנה נגדיל את הכמות בעוד קצת ובכך נתרום להפצתם וחזרתם הביתה - לחקלאים, לגננים, למחנכים, לאופים ולסקרנים שרוצים לחקור ולהתנסות בגידול ושימוש בזני החיטה המסורתיים של הארץ. לראות אותם כחלק אמיתי מהמשק החקלאי, הגינה או הצלחת.

זני החיטה המסורתיים מגוונים מבחינה גנטית, מותאמים לתנאים המקומיים, ועמידים מול מזג האוויר המשתנה. הם מכילים מגוון טעמים שכמעט אבד במאמץ להתייעלות התעשייתית. זנים אלו הם דוגמה לחוכמה הפשוטה שבשיתוף הפעולה בין החקלאי והאופה, שימור זרעים והפיכתו של הלחם ממזון לבסיס תרבותי.

בבוסתן

הבוסתן הקטן שלנו הוא המקור החי של צמחי האם של המשתלה. אם נקביל את הבוסתן לספרייה, אפשר לומר שגידול החיטה השנה הוא רק פרק אחד בסיפור. בידיים טובות ולב מלא כוונה אנחנו יוצרים שתילים, אוספים זרעים ומכינים עוד דברים טובים, עונתיים וחד פעמיים מכל הטוב שצומח כאן.

נוסיף רק שעם הבשלת החיטה ואיסוף הזרעים נמשיך לספר ולשתף כמיטב יכולתנו על הפלא שבמסע הזה, ונרחיב על זני החיטה השונים. מקווים שבזמן הנכון נראה עוד מהם בבוסתנים, בגנים ובשדות של הארץ.